לא פה הפואנטה,באותו ערב ראש השנה אני והחבר לא ציחצחנו שיניים כי מספיק יין גורם לך לפקפק בכישורי ההיגנה שלך ובכל שלל הכישורים שיש ברשותך,אחד הכישורים החביבים אלי הוא פרטים קטנים,הפרטים הקטנים,אני יכולה לזכור הכל מה אכלנו אתמול ומה החבר שלי לבש בדייט הראשון שראיתי אותו ואיזה מזג אויר היה ואיפה המפתחות.תמיד יודעת איפה המפתחות.במקרה הזה ראיתי שמברשת השיניים של השותף שלנו נעלמה ממקומה ביום שבת בערב והיום רביעי בערב והיא מעולם לא שבה לביתה שהוא כלי חרסינה קטן.
אוקי,ביום הראשון אולי הוא שכח או הלך לישון מאוחר.
ביום השני התחילו לעלות לי שאלות,איכן מברשת ?שאגב זאת מברשת ירוקה עם כיסוי ורוד, פרטים קטנים!
ביום השלישי,טוב נו,זה כבר לא ראלי,בן-אדם לא יכול לא לצחצח שלושה ימים...כאילו יש שלב מסויים שאתה מגיע אחרי שלושה ימים שאתה אוכל ולא מצחצח אתה מקבל טעם לוואי כזה וחיספוס גס מצפה לך את פנים השן,איך אני יודעת את זה?גדנ"ע בשטח.
ביום הרביעי,השאלות והמחשבות שלי התחילו לגדוע גידים ולרקום עור שהפך למעשים.סיפרתי את זה לחבר שלי,
"אז,את רוצה שאני אשאל אותו?"
"וכן?איך בדיוק אתה הולך לשאול אותו?אחי,תגיד אתה מצחצח?"
"איפה מברשת השיניים שלך?מה?!גבר לא יכול לשאול שאלה כזאת גבר אחד."
"אז את רוצה לשאול אותו?"
"אני אותר,אולי אני אעמוד קרוב מדי ואולי אני אשאף אויר רעיל ואולי לא תההיה לך חברה יותר."
הלכנו לצחצח שיניים באותו ערב,כמו כל ערב כי טיפולי שיניים זה יקר ואז בזמן שאנחנו מצחצחים שיניים ביחד,הבנתי ואמרתי לחבר שלי:
"אני יודעת,המברשת מעולם לא נעלמה,הוא פשוט משתמש בשלך"
חבר שלי כמעט נחנק מהמברשת שיניים שלו שמצאה את דרכה לגרונו ועל זה נאמר כמו עצם בגרון.
;){kind=link}